חליפות עברו כברת דרך ב-200 ומשהו השנים האחרונות. העיצובים הקיימים כיום אומנם שומרים על החזות הכללית של החליפה המסורתית, אך יחד עם זאת הם הרבה יותר משוחררים וקלילים בהשוואה לחליפות בימים עברו.
מעבר לכך, בעוד שבעבר החליפה הייתה שמורה לגברים בלבד – כיום גם נשים מתהדרות בחליפות. אומנם בדרך כלל מדובר יותר בפוליטיקאיות ונשות עסקים, אך זה בהחלט שינוי מבורך שכמותו לא היה קיים עד לפני כמה עשרות שנים.
המילה “חליפה” בעברית מופיעה במספר מקומות בתנ”ך. משמעותה המקורית נובעת מהשורש ח.ל.פ וזאת משום שהיא מיועדת להחלפה לפני אירוע כזה או אחר. כלומר, כבר מעצם קיומה מיועדת החליפה לשמש באירועים מיוחדים ולא כבגד יומיומי.
המילה Suit באנגלית נובעת מהמקור Suivre בצרפתית, שמשמעו “לעקוב”. כלומר המקטורן עוקב למכנס בסדר ההופעה שלו, מה שמרמז על צורתה של חליפה – שילוב של ג’קט ומכנס, בדרך כלל עשויים מאותו בד וכן בצבעים דומים (לפחות כך לפי המסורת).
ההיסטוריה של החליפה המודרנית מתחילה ככל הנראה באדם בשם בו בראמל (Beau Brummell), שהיה הג’נטלמן הטיפוסי של בריטניה במאות הקודמות (1778 עד 1840). לפני שבראמל השפיע על התרבות הבריטית (והעולמית כולה), אופנת הגברים הושפעה בעיקר מהלבוש הצבאי הכבד והמסורבל שהיה נהוג בצרפת (וכלל פריטים כגון קטיפה, גרביונים ועוד).
תרומתו של בראמל לאופנת הגברים של זמנו, התבטאה בעיקר בפשטות ופחות בעיצוב (שלא לדבר על קישוטיות או עודף צבע). בגרסת בראמל, החליפות הצרפתיות הופשטו מכל רכיביהן המסורבלים – והפכו לשילוב פשוט של שלושה מרכיבים – מכנס, מגפיים ומעיל. זה הכול.
ככל הנראה, בראמל לא היה הראשון שלבש חליפות פשוטות; אבל ההיסטוריה נוטה לייחס לו את השילוב הזה, כמו גם את הפיכתו לפופולרי בתקופתו.
בתקופה הוויקטוריאנית והאדוארדית שאחרי בראמל, בין 1820 ל-1920, גברים נהגו ללבוש מעיל שנקרא Frock Coat – מעין גרסה מוארכת של המקטורן המוכר לנו, שהגיע עד הברכיים. למעיל הערב הזה היו שתי גרסאות – בטנה בודדת (Single Breasted) ובטנה כפולה (Double Breasted), שהיו בעצם שתי צורות שונות לרכיסת כפתורי המעיל: או בשורת כפתורים אחת או בשתי שורות מקבילות (גרסה יותר רשמית שגם קיבלה את השם “הנסיך אלברט”).
במהלך התקופה הוויקטוריאנית והאדוארדית, סוג זה של מעיל זה החל להתפצל לשני סוגים עיקריים: מתוך מעיל הבטנה הכפולה נוצר מעיל הבוקר עם “זנבות” בחלק האחורי, ומתוך מעיל הבטנה הבודדת נוצר מעיל הערב ללא זנבות כלל. מעיל הבוקר נשאר בסופו של דבר עם כפתור אחד לרכיסה (במקום בטנה כפולה), והפך לגרסה הרשמית של לבוש הבוקר באירופה. הגרסה הזו כיום נחשבת לרשמית מאוד, מעבר לחליפה הרגילה שאנו מכירים.
הבדל בולט נוסף בין שני סוגי הג’קטים, שהתפצלו ממעיל הפרוק, היה בסוג הבד. בעוד שמעיל הבוקר נלבש עם מכנס שלא בהכרח תואם לו מבחינת סוד הבד והצבעים, מעיל הערב היה אחיד במראהו עם המכנסיים. למעשה, מעיל הערב נוצר במקור בסקוטלנד בין 1850 ל-1860, והיה מיועד ליומיום ופחות לאירועים רשמיים. כיום כל חליפה, פשוטה ככל שתהיה, היא סמן של רשמיות; אבל בעבר זה היה בדיוק הפוך.
החל מהתקופה האדוארדית (1900 והלאה, דהיינו המאה ה-20) – דווקא הסגנון הפחות רשמי הוא זה שנתפס בקרב הקהל. זה סגנון החליפה שכולנו מכירים, בה יש מקטורן ומכנסיים מאותו בד וצבע, לצד חולצה ולעיתים גם עניבה. יש לזכור שבאותן תקופות עדיין לא היה חימום בבתים, ולכן גם חליפות “פשוטות” שכלאה נלבשו בתוך הבית. הן לא נחשבו לדבר מיוחד (למעט חליפות הפרוק, שהחלו להיעלם ככל שחלף הזמן).
דוגמה טובה להבדלים הללו ניתן למצוא בסדרת המופת “אחוזת דאונטון” מבית ה-BBC. כאשר בני המשפחה יצאו לצוד או ליהנות בחיק הטבע, הגברים לבשו חליפות רגילות בצבעים בולטים ולעיתים עם דגמים ומרקמים שונים; כאשר כולם נקראו לארוחת ערב או לאירוע, עטו הגברים את חליפות הפרוק השחורות עם החולצות הלבנות. מתוך אותן חליפות “רגילות” של אז, נגזרו החליפות הרשמיות שיש לנו כיום.
במהלך המאה ה-20 החליפה המשיכה לעבור כמה שינויים, שאחד מהם היה תוספת של בד בחלק העליון; מה שגרם לטורסו להיראות הרבה יותר רחב ואטרקטיבי. חליפות מסוג זה היו נפוצות בעיקר בשנות ה-30 בבריטניה וארה”ב, ונקראו בשם הכולל Drape Suits (דרייפ = עודף בד, כמו בווילון).
ככל שמתרחקים מהתקופה הוויקטוריאנית, כך החליפות הופכות צבעוניות יותר ומשופעות באביזרים נלווים כגון מטפחות כיס, קשירת עניבות ייחודית ועוד. כל זאת כדי להתרחק מהימים של חליפות כהות ומשעממות מבד כבד וחדגוני. שנות ה-30 נחשבות עד היום לעידן הזהב של חליפות גברים, שהגיעו אז לשיאים חדשים.
בזמן מלחמת העולם השנייה ולאחריה, נוצר מחסור בבד איכותי, דבר שאילץ את יצרני החליפות להיצמד למינימום האפשרי. החליפה השלטת של אז הייתה חליפת פלנל פשוטה בצבעי אפור וחום, צרה בצלילתה ובעלת בטנה בודדת. למעשה, החליפות ל שנות ה-40 הן הקרובות ביותר בצורתן לחליפות של שנות האלפיים הנוכחיות, כלומר גזרה צרה ודקה. ההבדל היחיד הוא סוג הבד, שכיום הרבה יותר קליל לעומת הבדים הכבדים של אז.
דוגמה נוספת לחליפות של שנות ה-40 נקראת Zoot Suit, תוצר של תרבות הג’אז שהתפתחה בארצות הברית. החליפות היו ארוכות ורחבות מאוד, כולל כריות כתפיים גדולות, כאילו במטרה להתמרד נגד תרבות החליפות המפונפנת שהתקיימה אז.
החליפות של אחרי המלחמה היו בסגנון רטרו שהיה נפוץ לפני המלחמה, כלומר חליפות פחות צרות בגזרתן עם צווארונים רחבים. בל נשכח שכלל שהבתים נהנו מחימום יעיל יותר, כך הוסרו יותר שכבות מהחליפה והיא עוצבה גם לצורכי נוחות.
לקראת סוף שנות ה-50 וכניסה אל שנות ה-60, הרצון להתמרד נגד הטרנדים הקודמים כנראה חלף, ונוצרה חליפה צרה עם עניבות צרות בשם Mod Suit. דוגמה טובה לחליפות מסוג זה ניתן לראות אצל פרנק סינטרה וחבורתו באותם זמנים. בהמשך נוצרו גם חליפות יותר נועזות מבחינת דוגמאות ומרקמים, בניגוד לחליפות החלקות שהיו נהוגות עד אז. דוגמה למרקמים הללו ניתן לראות בסדרה מד מן, שמציגה כמה מהחליפות הססגוניות של התקופה.
שנים אלו נחשבות לנקודת שפל או נקודת האטה בהתפתחותן של חליפות, ויש האומרים גם באופנת הגברים באופן כללי. החליפות של אז אומנם היו מהודקות, אבל נראו יותר מדי תפוחות וצעקניות, עם צווארונים רחבים מדי.
למרות שאז ניכרה חזרה לחליפת שלושת החלקים, היא לא הייתה רשמית ולמעשה שימשה את תרבות המועדונים. באותם ימים גם החלה חדירה מסיבית של סיבים סינתטיים לחליפות, שלא ממש הוסיפו איכות לצעקניות של אותה תקופה.
חיים חדשים הופחו בחליפה בשנות ה-80, בייחוד עם המצאת ה- Power Suit שאותה ניתן לראות בסרט “ג’יגולו אמריקאי” ובסדרה “מיאמי מחלק מוסר”. הדמות העיקרית והבולטת ביותר מאחורי החליפה הזו, היה לא אחר מאשר ג’ורג’יו ארמני – הוא נתן לה כתפיים וצווארון רחבים מבד עדין ורך, עם נקודת רכיסה נמוכה שהשוותה לגוף את צורת הווי הנחשקת. למעשה, החליפה של שנות ה-80 היא תוצאה ישירה של עידן הקפיטליזם של אותם ימים.
שנות ה-90 נחשבות לנקודת שפל נוספת באבולוציית החליפות. כל האלמנטים הכי רעים בחליפות של שנות ה-80 שולבו לכדי חליפה שהבליטה אותן יתר על המידה.
ראשית שנות האלפיים החזירה את חליפות הגזרה הצרה, שהיו נהוגות כבר בשנות ה-40 (כפי שציינו). בנוסף אורך החליפה קוצר, ונקודת הרכיסה הוגבהה לעומת מה שהיה בשנות ה-90. כמו כן חליפות שחורות הפכו שוב לטרנדיות, מכיוון שיצרו טאץ’ מינימליסטי בלי הרבה מאמץ.
מצב זה השתפר גם בשנת 2010 ואילך, כאשר חליפות הפכו למצרך שלא חייבים ללבוש – אלא רוצים ללבוש (במיוחד באירופה ובארצות הברית, שם נהוג ללכת עם חליפה גם לעבודה). מכיוון שהנוחות הפכה לאלמנט עיקרי באופנה, החליפות של ימינו הן יותר הצהרת אופנה מאשר אביזר לבוש פונקציונלי.
הטרנד הנוכחי בחליפות הוא גזרה צרה, צווארון יחסית צר, נקודת רכיסה גבוהה וג’קט מקוצר אף הוא. למרות זאת, גם חליפות מעוצבות בהתאמה אישית הפכו לחלק מהאופנה הנוכחית; כל זאת תוך שמירה על נוחות ומשחק בין מגוון רחב של אפשרויות.
בשנים האחרונות יש התמקדות גוברת באופנה בת קיימא שלא פוגעת בסביבה, וחליפות גברים אינן יוצאות דופן. ככל שהמודעות לנושאים סביבתיים גוברת, אנשים חובבי אופנה מחפשים חלופות ידידותיות לסביבה גם בתחום זה. אודות הופעתם ויתרונותיהם של חומרים ברי קיימא באופנת החליפות לגבר. הצורך באופנה בת קיימא לתעשיית האופנה השפעה משמעותית…
מה ההבדל בין חליפה של שני חלקים וחליפה של שלושה חלקים? מהם האלמנטים המרכיבים את סוגי החליפות השונים, וכיצד לובשים אותן באופן מסורתי? חליפה 2 חלקים: הסגנון הקלאסי והנפוץ ביותר חליפת שני חלקים כוללת מקטורן (ז’קט) ומכנסיים. הז’קט מתאפיין בדרך כלל בעיצוב בטנה בודדת (Single breast) או כפולה (Double…
שחקן הפוטבול האמריקאי בו ג’קסון היה אחד הספורטאים הנערצים והמובילים בסוף שנות ה-80; אבל למרבה הפלא – זה לא תמיד היה כך. מה גרם לו להשתנות ולהפוך לאדם מלא ביטחון עצמי? אפקט האלטר אגו בראשית הקריירה שלו כספורטאי מקצועי, בו ג’קסון היה מאוד רגשן ולא יכל לשלוט בכעסיו. הדבר…
כל הזכויות שמורות ליוסי בן נון©
